פירוש הצרפתי לויניגרט במובן הפשוט שלו הינו - תערובת שמן וחומץ.
זהו צירוף הטעם העתיק ביותר הידוע, ואולי הפשוט ביותר להכנה.
הסוד האמיתי בהכנת הויניגרט הוא מציאת האיזון הנכון בין כמויות השמן והחומץ וחומרי הטעם - התבלינים המוספים.

היחס הנורמלי הוא של 3 חלקים שמן ל-1 חלק חומץ. הגורם לשינוי ביחס חומרים זה הוא בדרך כלל סוג החומץ, ככל שדרגת חמיצותו גבוהה יותר כך משתנה היחס והופך ליחס של עד 4-5 חלקים שמן ל- 1 חלק חומץ.
התערובת הבסיסית של הויניגרט אינה יציבה ונוטה להתפרק לאחר זמן קצר.
האמולסיה המתקבלת מערבוב מהיר של השמן והחומץ חייבת להעשות ממש לפני ההגשה.
דרך אחרת לשמירה על התערובת מלהתפרק היא שימוש בביצה או חלמון אשר כמו במיונז קושר את טיפות השמן הזעירות עם המים שבחומץ או בביצה והופך אותן לתערובת יציבה לאורך זמן. אולם, יש לנקוט בזהירות בשימוש בביצים שאינם עוברות תהליך בישול.

הטעם בוינגרט מתקבל מכמה מקורות:
סוג החומץ - מסוגי חומץ פשוטים ועד לסוגי חומץ מיוחדים, חומץ פירות,
יין לסוגיו, בלסמי.
סוג השמן - משמן סויה, תירס, קנולה, כותנה, חמניות ועד לשמנים במובחרים
כגון שמני אגוזי מלך, שמן אגוזי לוז, שמן שומשום וכמובן הפופולרי כיום
שמן זית לסוגיו.

טבחים מקצועיים משתמשים בדרך כלל במספר סוגי שמן זית ליצירת ויניגרד
למטרות שונות.
תבלינים - כמעט כל סוגי התבלינים ניתנים לשימוש כתוספת לויניגרד, יבשים
או טריים, כאשר החרדל לסוגיו הוא מהבולטים שבהם.

ההכנה פשוטה; מכניסים את כל חומרי הרוטב לצנצנת בעלת מכסה אטום.
מנערים חזק עד לקבלת תחליב אחיד ומשתמשים מיד. רטבים סמיכים יותר
ניתנים לערבוב בקערה עם מקצף ידני.